מרקעי תקשורת בע"מ נ' נצבא החזקות 1995 בע"מ ואח'

פסק דין

בפני תביעה כספית על סך 21,093,020 ₪ ומתן צו עשה, אשר הגישה התובעת כנגד הנתבעות, וכן תביעה שכנגד שהגישו הנתבעות כנגד התובעת, למתן חשבונות ותביעה כספית ע"ס 1 מליון ₪.

העובדות הצריכות לענין

התובעת הינה חברת מדיה, העוסקת במתן שירותי פרסום.

הנתבעות הן קבוצת חברות, אשר בבעלותן נכסים ואתרים במקומות שונים בארץ, לרבות זכויות פרסום באתרים אלו (כל ארבע החברות יכונו להלן: "נצבא").

הצדדים התקשרו ביניהם בחוזה, שעניינו מתן שירותי פרסום באתרים שבבעלות נצבא כדלקמן:

ביום 12.8.01 נחתם בין הצדדים הסכם במסגרתו נתנה נצבא לתובעת רשות לפרסם באתרים אשר בבעלותה, והמפורטים בנספח א' להסכם, לתקופה 1.9.01-31.8.05, תמורת תשלום דמי רשות לנצבא כמפורט בסע' 7 לחוזה. נקבע בהסכם, כי התובעת תשלם דמי רשות על פי הגבוה מהשניים: דמי רשות שנתיים מינימאליים או דמי רשות שנתיים כנגזרת מאחוז הכנסותיה השנתיות של התובעת על פי דו"חות חודשיים, תלת-חודשיים ושנתיים שתגיש כמפורט בהסכם.

צורף כנספח א' לכתב התביעה, להלן: "ההסכם המקורי".

ביום 15.2.04 נחתם בין הצדדים הסכם שכותרתו "תוספת להסכם שכירות", במסגרתו הוארך ההסכם המקורי לתקופה נוספת, מיום 1.9.08 עד ליום 31.8.08. צורף כנספח ב' לכתב התביעה, להלן: "התוספת להסכם".

ביום 14.9.06 שלחה נצבא לתובעת הודעת ביטול החוזה בטענה להפרתו היסודית על ידה (נספח ה' לתצהיר פריאל אטיאס מיום 2.8.09). לטענת התובעת, היא הקפידה על קיום תנאי ההסכם ולא היה מקום לבטלו.

בהמשך ניתנה ארכה לתובעת להשלים את מחדליה לטענת נצבא, והושהתה הודעת הביטול עד ליום 4.2.07 (מכתב עו"ד ברימר מיום 21.1.07, נספח ח' לתצהיר פרי מיום 2.8.09).

קיים מסמך נוסף, מיום 27.2.07, אשר כותרתו "תוספת להסכם שילוט ופרסום", אשר הצדדים חלוקים בנוגע לתקפותו ולחלות הוראותיו במסגרת היחסים ביניהם. צורף כנספח א' לכתב ההגנה המתוקן, להלן: "התיקון להסכם".

ביום 18.8.08 הגישה התובעת את התביעה שבפני, אשר תוקנה ביום 11.11.08, והיא נסמכת על שלושה אדנים: אתרים בגינם שלמה התובעת לנצבא דמי רשות על פי ההסכם המקורי והתוספת להסכם, ולא ניתנה לה האפשרות לפרסם ולהשכיר שטחי פרסום בהם; אתרים בהם העניקה נצבא זכות פרסום לצדדים שלישיים בניגוד למוסכם בינה לבין התובעת; ותשתיות המיועדות לשלטי פרסום אותם הקימה התובעת והם נמסרו לידי נצבא על פי דרישתה בניגוד למוסכם.

לטענת התובעת, נגרם לה נזק בגין האמור לעיל, אשר הוערך על ידה בכ-21,903,020 ₪ נכון למועד הגשת התביעה, ועל נצבא לשאת בסכום זה. בנוסף, עתרה התובעת למתן צו המורה לנצבא להציג בפניה את מסמכי ההתקשרות בינה לבין צדדים שלישיים.

נצבא הגישה כתב הגנה מתוקן ביום 17.12.08, ובו היא טוענת כי נתקיימה גמירות דעת בין הצדדים בנוגע לתיקון להסכם, והוא המחייב במערכת היחסים בין הצדדים, הגם שאינו חתום. לטענתה, הצדדים פעלו על פי הוראות התיקון להסכם ובהתנהגותם נתנו תוקף לאמור בו. במסגרת התיקון להסכם, ויתרו הצדדים על כל טענותיהם האחד כלפי השני, למעט טענת התובעת בנוגע לפרסום על קיר בבית אגד ת"א. הוסכם, כי מחלוקת זו תוכרע בהליך של בוררות.

בנוסף טוענת נצבא, כי התובעת בעצמה הפרה את ההסכם המקורי והתוספת לו בכך שלא העבירה לה דו"חות כספיים כפי שהתחייבה על פי ההסכם, ובגין כך הוגשה התביעה שכנגד.

יצויין, כי במסגרת היחסים בין הצדדים, ולהבטחת מילוי התחייבויותיה של התובעת כלפי נצבא, התובעת מסרה לנצבא ערבות בנקאית אוטונומית בסכום של 250,000$. נצבא חילטו את הערבות לאחר שנדחתה בקשת התובעת למתן צו מניעה למניעת חילוטה, בהחלטה מנומקת שניתנה על ידי כב' השופט מ. יפרח ביום 16.11.08.

עוד יצויין להשלמת התמונה, כי בהחלטת כב' השופט מ. יפרח מיום 22.2.09, חויבה התובעת בהפקדת ערובה על יסוד סעיף 353א לחוק החברות, התש"ס-2000, לשם הבטחת הוצאות נצבא, בסך 150,000 ₪.

טענות הצדדים

טענות התובעת